‏‎משפחה כמה שהיא אהובה ככה היא יכולה לפרק זוגיות.

עבר מספיק זמן כדי שאוכל לשתף,

נכתב לפני שנתיים ורלוונטי להיום יותר מתמיד,

‏‎לפני שהכרתי את החצי האהוב שלי יצאתי תקופה עם בחור. היו פרפרים. הייתה התאהבות. בחור מקסים, באמת.

‏‎הקשר היה רציני וכעבור שנתיים הוא הציע לי נישואין.

‏‎עד כאן סיפור רומנטי.

‏‎נסענו אליו הביתה להודיע להורים שלו ובאופן מפתיע (אבל משמיים) ההורים שלו התנגדו לאירוסין.

‏‎מסיבה פשוטה ולא אישית שאנחנו צעירים ולאן אנחנו ממהרים.

‏‎האמת, לא נלחצתי מהתגובה.

‏‎ההפך, היה לי ברור שזה יחזק לנו את הקשר ושלמרות שאנחנו מכבדים ואוהבים אותם זה לא ישנה את ההחלטתנו.

‏‎אז חשבתי ...

‏‎רגע אחרי שחזרתי הביתה דיברנו בטלפון והוא אמר שחשב על זה ואמא שלו צודקת.

‏‎צריך לחכות.

‏‎

תראו, היה בזה מן האמת למה למהר?!

‏‎ובכל זאת משהו ישב לי על הלב.

‏‎אתה מקבל החלטה כזאת עם אמא שלך ולא איתי?!

‏‎אני לא חיכיתי...

‏‎ניסיתי להבין מה הפחיד אותי, מה הפריע לי .

‏‎אמא שלי תמיד אומרת: ״חמות יש לכולם, חלקן קלות, אחרות מאתגרות. השאלה היא כיצד החצי שלך מתנהל מולה . יציב בדעתו עם האמת שלו או שלא"

‏‎בתחילת הקשר שלי עם עקיבא לא רציתי לשחזר את הטראומה אז אימצנו לנו כלל ברזל:

‏‎מול המשפחה שלי אני מאמצת את דעתו של עקיבא, והוא יאמץ תמיד את דעתי מול המשפחה שלו.

‏‎כלפי חוץ לא יהיה סדק או אפילו חריץ, יש לנו דעה אחת מאוחדת וגיבוי מלא. (גם אם אני כלל לא מסכימה איתו בפועל...)

‏‎בתוך הבית ניתן לומר הכל ואף לחלוק.

‏‎בחוץ אנחנו אחד!

‏‎כל אחד מול המשפחה שלו, לא רק מגבה אלא זה שמדבר איתם.

‏‎אם אין סדק אין מי שיכנס בניכם.

‏‎זוגיות גם ככה יודעת עליות וירידות תוסיפו לזה עוד דעות של אנשים וזה רק מתעצם.

‏‎באופן טבעי אם חלילה אתווכח עם חמותי היחסים יתערערו, אהובי יצטרך לבחור צד, אשתו או הוריו וטוב לא יכול לצאת מזה.

‏‎לעומת זאת בתוך המשפחה, אחים והורים מתווכחים, רבים, מתחבקים, משלימים ושוכחים.

‏‎מה שלא כך עם בני זוגם.

‏‎משהו נשאר וזה משאיר משקעים.

‏‎תראו, הרצון הוא לא לחנך את ההורים הרי מצידם זה טבעי וכוונותיהם טובות.

‏‎ גם להתייעץ עם ההורים זה טבעי ואפילו לגיטימי.

‏‎הרעיון לחנך את עצמנו.

‏‎ולמנוע מצב שאפשר להיכנס בינינו.

‏‎כמו שנאמר ״ על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו והיו לבשר אחד״